צורתה העגולה היסודית של המעגלה (מנדלה), נובעת מתוך תנועת הספירלה שהיא צורת הקיום הטבעי.
היקום כולו נע בספירלה ויחד עימו כל הכוחות הפועלים בו, על כן אין להתפלא שהעיגול וצורות המשנה שלו מופיעים בטבע סביבנו כמעט בכל אשר נפנה.

הצורה העגולה מסמלת את השלמות, היא מערכת ארגונית של החיים עצמם, היא דוגמא קוסמית שמכילה את האינסוף במרחב שסביבנו ואת הנעשה בתוך גופנו ומחשבותינו.

בכל תחומי חיינו המעגלה מתארת מציאות חומרית ורוחנית כאחד,  מהמעגל הגדול -  כדור הארץ עליו אנו חיים, ועד המעגל הפנימי האישי דרך המעגל המשפחתי ומעגלי חברים וחברה שהם מעגלים קונצפטואליים.

נמצא שהדוגמא המעגלית קיימת בכל התחומים שנחקור - ביולוגיה, גיאולוגיה, כימיה, פיסיקה אסטרונומיה ועוד. המעגל נמצא בכל תא בגופנו ובכל החיים על פני כדור הארץ, כך גם המעגלה.

ניתן לראות את המעגלה בפרחים ופירות, בחתך של גזע עץ, בספירלה של בית החילזון, במיקרוסקופיה בתאים מהחי והצומח,  ובכל צורת חיים  בה מתקיים מרכז ממנו קיימת קרינה פנימה והחוצה- זו היא שלמות המעגלה.

המעגלה קיימת כיצירה רבת משמעות וכוח בכל תרבויות העולם.
בכל מקום בו יוצרים בני אדם, ניתן לזהות מעגלות. הן עשויות מכל החומרים  ובאות בכל הגדלים וכולם עוסקים בהן. המעגלות חוצות את כל ההבדלים של דת, לאום, גזע או מין.

אמנם המעגלות הן יצירות אנושיות המבוססות על הצורה האורגנית (הארכיטיפית) של העיגול, אך להבדיל מציור קונבנציונאלי קלאסי בו הצייר מחפש לחקות את יופיו של הטבע, המעגלה היא יצירה הנובעת מטבעו של היוצר ועל כן מהווה חלק אינטגראלי מהבריאה.

בישראל הקדומה אנו פוגשים במעגלה אצל "חוני המעגל", אשר חג עיגול בחול נעמד במרכזו והתפלל לממטרים, תחום המעגל העצים את תפילתו והשם נענה לה.

זה כבר אלפי שנים יוצרים בטיבט מעגלות מחול צבעוני, הדוגמאות מאוד ברורות ונדרשת מיומנות גדולה ליצור אותן. הדוגמאות המתארות את היקום על פי התפישה הבודהיסטית ומאפשרות למביט במעגלה להתחבר למשמעות של הבריאה ומקומו בה.

המעגלה מופיע גם ביצירות ארכיטקטוניות עתיקות כחדשות, ממעגלי האבנים הענקיות דרך מקדשים ועד חלונות שושנה בכנסיות, מבוכים (לבירינט), מבנים עגולים וגני בוסתן במזרח . קליעת סלים, ריקועי מתכת, לוכדי חלומות ועוד יצירות רבות ומגוונות של מעגלות פרי יצירותיהם של בני האדם.

המעגלה היא יצירה ממקום אורגני פנימי, היא משקפת את מהות בריאתו של היוצר ובכך ייחודה. במגע של היוצר האנושי עם המעגל נפתח החיבור שלו עם שאר הבריאה. פעילות היצירה שולפת מתוכו את התנועה הקיומית של היקום, ומאפשרת העצמה בכל הרמות והרבדים. מהרובד הפיזי של תהליכים גופניים פשוטים ועד הרבדים הרגשיים והעמוקים יותר של התת מודע והפנימיות הרוחניות.

אכן, מאז ראשית הקיום האנושי  השתמשו  מטפלים בעיגולים ומעגלות ככלי להעצמה וריפוי. החל ממעגלי החול האינדיאניים ועד ליונג, שהפיץ את משמעותן הפסיכואנליטית .
אין ספק שהמעגלה היא כלי רב עוצמה.

מעגלות ומים

מעצם נביעתן הפנימית של המעגלות מתוך עומק הקישור של האדם אל הבריאה, קשורות המעגלות גם לחומר היסודי של היקום: המים.
הקשר בין מעגלות למים הוא קשר ראשוני –  המים מכסים כ – 80% מפני כדור הארץ ומגופנו, הם נמצאים בכל ועיקר פועלן ביצירת קשרים: קשרים בין שמים לארץ, בין גז(רוחני) למוצק (פיזי)  - המים זורמים, מחלחלים, מטפטפים, גועשים, מתנפצים , מתפצלים, מתערבלים ומסתובבים.
במקביל למים הזורמים, מקשרים ומטהרים את הבריאה, כך המעגלה זורמת לה סיבובית מתוך העומקים הפנימיים של האמן ומקשרת את כל צדדי אישיותו, הגופניים, הרגשיים, התודעתיים, הרוחניים ומה שמעבר, אל המעגל הנצחי שזרימתו היא זרימתם הנצחית של המים בטבע.
כל הצורות הקיימות בטבע כמוצקים מתארים בצורה מושלמת את תנועת המים - הספירלה (מערבולת) העיגול (טיפת מים) הגליות, הקיפולים, הנתזים ועוד.

יחד עם בן זוגי, גדי, אנו עוסקים בקשר העמוק שבין מעגלות למים משתי פרספקטיבות שונות אך משלימות – מצד המבט של המעגלה – ההולך ומנביע את המים הפנימיים מתוך ידי הנעה על פני הדף, ומצד המבט של עדשת מצלמתו של גדי החודרת לעומקי עומקים – כפי שניתן לראות בצלומיו של גדי: צילומי מים טבעיים המתבססים על תקריבי טיפות ותאורה בלבד, כדי להוציא את "נשמת המים" העגולה אל העולם הנגלה.

חזרה לראש הדף